שלום חברים,

רציתי לכתוב בבלוג זה על פרידה מאיש מדהים שמעטים מכירים, ועוד אכתוב עליו, אך בינתיים פרצה מחאת הציבור כנגד מחיר הקוטג' ותרשו לי הן כחקלאית הן כיצרנית והן כיצואנית להגיב:

צודק הציבור שיוצא כנגד מחירים לא סבירים למצרכים בסיסיים כמו דלק, מים או מוצרי חלב. אלא שפרשני הכלכלה (נחמיה שטרסלר למשל) או עסקני הציבור (השר שמחון שהיה עד לא מזמן שר החקלאות!) מפנים את זעם הציבור לכתובת הלא נכונה: מגדלי הבקר לחלב.

מחיר החלב שמקבלים מגדלי הבקר לחלב (להלן הרפתנים), נקבע במדיניות המשרדים הממשלתיים, בדרך כלל ההוצאות עולות (מים, חשמל, מזון המורכב מתירס סויה ושעורה) עד שהרפתנים לא מסוגלים לספוג יותר ובהסכמה מלמעלה מועלה מחיר החלב. אלא שגוזרי הקופונים הרציניים הם היצרנים ורשתות המכירה, (פער התיווך) ואפילו המדינה, עובדה – קוטג' ישראלי עשוי לעלות פחות במדינה אחרת!

מה מציעים חכמינו המוזכרים לעיל לייבא קוטג' מטורקיה!

בעולם יצא שם לחקלאות הישראלית בכלל ולפרות הישראליות בפרט. אך לחקלאי המדינה אין גב מדיני, מדינות אירופה מגינים על חקלאיהם, לא מאפשרים יבוא מתחרה, מסייעים בפיתוח החקלאות וחותרים לעצמאות כלכלית. בעוד העולם הולך לקראת משבר מזון חריף בארץ החקלאות הולכת ופוחתת. (משבר המים, הצפה של מוצרי יבוא, בעיות בקבלת היתרי עבודה ועוד). כאשר נהיה תלויים ביבוא והמחיר יכביד, כבר לא נוכל להחזיר הגלגל לאחור.

בעצם הגעתי למסקנות אלה מניסיוני: למן ההתחלה לפני יותר מ-25 שנה כשנכנסתי לגידול ויצור מוצרי אלוורה קבעתי לעצמי: MONEY FOR VALUE כלומר יצור מוצרים איכותיים במחירים סבירים. אלא שבדרך ממני היצרנית, אליכם הצרכנים המרחק רב: אם מוצר עולה לצרכן כ-100 שקלים למשל – אני המגדלת את הצמח (לפחות 3 שנים לפני השימוש), המשלמת מראש על הגידול, ההפקה, האריזות, ההובלות, השיווק, הפרסום, יישארו בידי שקלים בודדים! אם מדובר במוצר שתשלמו עליו אף פחות (ורוב מוצרי הם כאלה) אמנם הקמעונאי, המפיץ ומקבלי הבונוסים ירוויחו יחסית פחות (שהרי חישוביהם באחוזים), אך כל ההוצאות המוזכרות לעיל הם בערכים מוחלטים ולכן יישאר לי עוד פחות!

תאמינו לי שאם לא הייתי חושבת ומאמינה שיש לנו מוצרים כל כך טובים, מיוחדים ומועילים, וכי חבל שלא ייהנו מהם גם אחרים, כבר מזמן הייתי נכנעת (לבעלי, לבניי) ופונה לאפיקים אחרים.